ניכוי מס במקור והקשר לקנסות מינהליים בהיבט מע”מ

קנס מנהלי מוטל על עוסק אשר ביצע עבירה מנהלית ( לא מהותית ) כמו הגשת דוח תקופתי באיחור , רישום כעוסק מורשה באיחור , הגשת דוח תקופתי ללא תשלום , תשלום הדוח התקופתי בהמחאה שלא כובדה ( לא בשל עיכוב טכני) וכיוצא בזה .

כנגד עבירות אלו שרובן נכללות בסעיף 117(א) ו- 118 לחוק מע”מ יכול מנהל מע”מ להגיש כתב אישום והעונש שיכול בית המשפט להטיל על עובר העבירה יהיה עד שנה מאסר .

באם דרך אכיפת החוק במקרים האמורים בו הייתה נוקטת רשות המיסים היה בדרך של הגשת כתבי אישום כנגד מי שעבר עבירה מנהלית אזי שיעור כתבי אישום שהיו מוגשים היה גבוה מאוד .

דרך זו הייתה גורמת לעומסים בלתי נסבלים בבתי המשפט והמחלקות המשפטיות של רשות המיסים וכדי לטפל בעומסים אלו היו נאלצים להקצות משאבים שחסרים .

מעבר למחסור במשאבים , הגשת כתבי אישום כנגד כל עוסק שעבר עבירה מנהלית יש בה כדי לגרום לנזקים תדמיתיים בשל רישומים פליליים לעוסק כמו קושי בהקמת מסגרות אשראי בבנק , תדמית לקוייה בעיני לקוחות פוטנציאליים וכיוצא בזה.

כדי להימנע מכך (ריבוי רישומים פליליים ) מצא המחוקק לנכון לחוקק את חוק העבירות המנהליות ובו בין היתר נקבע כי בשל עבירות מנהליות יוטל על עובר העבירה קנס מנהלי קצוב בהתאם לעבירה ובמקרים מסויימים בהתאם לסכומים הגלומים בעבירה . כמו כן נקבע כי מי שרואה עצמו נפגע מההחלטה להטיל עליו קנס מנהלי יכול להגיש בקשה , להישפט בשל העבירה שבשלה הוטל הקנס .

כאמור קנס מנהלי מוטל כחלף להגשת כתב אישום כנגד מי שעבר את העבירות האמורות . קנס מנהלי יוטל תוך התחשבות בפרמטרים מסוימים כמו בחינה שהעוסק לא עובר עבירות אלו כשיטה אלא כתוצאה מאילוצים אובייקטיביים , התדירות בה שנעברו עבירות ומספר העבירות שעבר בתקופות שונות לא היו מהותיות ,סכומי המס לגביהם עבר עבירות אלו אינו מהותי .

עוסק שהוטל עליו קנס מנהלי עומדים לו 60 ימים לתשלום הקנס . באם לא שולם הקנס כעבור 60 ימים יוכפל הקנס ב 50% והחוב יהיה בהרשאה דהיינו ניתן יהיה לנקוט בהליכים של הוצאה לפועל כדי לגבות את החוב.

עוסק שהוטל עליו קנס מנהלי בשל עבירה מסוימת , למשל בשל אי הגשת דוח תקופתי , לא ניתן יהיה להגיש כתב אישום בשל עבירה לגביה הוטל קנס מנהלי .

סכומי הקנס המנהלי משתנים בהתאם לעבירה ובהתאם לסכומי המס לגביהן נעברה עבירה . יש וסכומי הקנס יגיעו לאלפי שקלים , אולם רוב הקנסות המנהליים המוטלים הינם בסכומים של מאות שקלים לקנס בודד עד אלפים בודדים תלוי במספר העבירות שנעברו .

הקנס המנהלי נשלח לעוסק בדואר רשום .

עוסק שלא שילם את הקנס המנהלי ועברו כל המועדים בחוק יכול מנהל מע”מ להפעיל את סעיף 19 לחוק העבירות המנהליות על פיו יבקש מבית המשפט בקשת מאסר. כמובן שלא לגבי כל סכום מוגשת בקשת מאסר אלא יש להפעיל שיקול דעת בטרם מוגשת הבקשה לבית המשפט .

הנה אנו רואים שהמחוקק מצא דרך הומנית לטפל בעוסקים שעוברים עבירות לא מהותיות על החוק

לנישום במס הכנסה שנותן שירות או מוכר טובין ללקוח מנכה מקבל השירות או רוכש הטובין מס במקור בשיעור שנקבע על ידי פקיד השומה , כמו כן הנישום אמור להציג בפני הלקוח אישור ניהול ספרים מפקיד השומה . ברוב המקרים הנישום מקבל מפקיד השומה את שני האישורים הללו אישור שלא ינכו לא מס במקור או שינכו לו בשיעור מסוים ואישור ניהול ספרים .

מערכות האכיפה של רשות המיסים בכללם , מס הכנסה ומס ערך מוסף מסונכרנות בניהן כך שבכל אחת ממערכי המס ניתן לראות את מצב החשבון (חובות וכיוצא בזה ) של העוסק / נישום . כך יוצא שעוסק שהוטלו עליו קנסות מנהליים במס ערך מוסף ולא שילם את הקנס , מסיבות שונות כמו אי ידיעה, או קושי בתשלום , שיכול ויעמוד על מאות שקלים בודדים , לא יקבל מפקיד השומה את שני האישורים האמורים לעיל וזאת בשל חוב של מאות שקלים בודדים מקנס מנהלי .

פקיד השומה פועל במקרה זה על פי הוראת נוהל שהוצאה לפני יותר מ 15 שנים וחודשה בשנת 2015 בהוראות ביצוע מס הכנסה 2/2015 . בסעיף 4.2.3 של הוראת הביצוע עולה כי לא יינתנו האישורים לניכוי מס במקור לנישום במצב בו יש חוב מקנס מנהלי . ההוראה לא מתייחסת לגובה החוב מקנס מנהלי ” אמר ולא הוסיף ” .
במצב דברים זה השאיר מנהל רשות המיסים לשיקול דעתו של פקיד השומה באם להנפיק לעוסק אישור ניהול ספרים ואישור פטור מניכוי מס במקור .

כך יוצא שבאופן אוטומטי לעוסק שיש לו חוב מקנס מנהלי , וחובו הוא רק מקנס מנהלי, ויכול והחוב מקנס מנהלי עומד על מאות בודדות , נמנע ממנו הפטור מניכוי מס במקור ואישור ניהול ספרים ולכן בעת קבלת תשלום מלקוח, המשלם חייב יהיה לנכות את שיעור המס המכסימלי על פי החוק או שלא לשלם כלל אלא בעת המצאת אישור על גובה הניכוי או הפטור מפקיד השומה .

לצערי הרב ברוב משרדי פקיד השומה לא מפעילים שיקול דעת ככל וזה קשור לנושא חוב מקנס מנהלי ,אישור ניהול ספרים וניכוי מס במקור , ובכל מקרה שלנישום יש חוב מקנס מנהלי הנובע מעבירות מע”מ שלגביהן הוטל הקנס מועבר הנישום למשרד האזורי של מע”מ כדי לקבל את התייחסותו ואישורו באם יכול פקיד השומה לתת את האישורים הנכספים .

במצב זה נגרם נזק שלעיתים הוא בלתי הפיך לציבור העוסקים שבשל חוב מקנס מנהלי של מאות בודדות של שקלים מתעכבים להם כספים רבים אצל לקוחות עד להסדרת העניין מול משרדי המע”מ ופקידי השומה . אילו היו פקידי השומה מטפלים בבעיה בשיקול דעת נכון הוגן ומאוזן היו נמנעים מציבור העוסקים / נישומים עוגמות נפש ונזקם גדולים לעסקם .

אוסיף אומר ששיקול הדעת הנדרש אינו רק מפקידי השומה במשרדים אלא מסמנכ”לים למנהל הרשות ואו ממנהל הרשות עצמו.
מן הראוי היה שיתקנו לאלתר את הוראת הנוהל האמורה לעיל תוך ציון המקרים והסכומים הספציפיים שבשלהם הוטל קנס מנהלי כך שבמקרים אלו לא יינתנו האישורים וזאת כפי שמצאו לנכון לציין בהוראה כי מי שיש לו קביעת מס אחת במע”מ או שספריו אינם תקינים לא יינתנו לו האישורים . כמו כן כדאי לשקול לציין את הנסיבות שבעטיין הוטל הקנס על פי חומרתם ובאילו מקרים יינתנו אישורים ובאילו מקרים לא יינתנו .

משרדנו מייעץ, מלווה ומטפל בהיבטי מס ערך מוסף השונים