לאחרונה דן בית המשפט העליון במקרה לפיו, נדרש יורש לשלם את חלקו, בחוב המס של אביו – המוריש, בגין הסכם שומה שחתם המוריש עם רשות המיסים בקשר למכירת זכויות.
בשל טעות והתנהלות לא תקינה של המשיב, חוב המס כאמור התגלה באופן מקרי כאשר היורש הגיע להסכם שומה לגבי נכסיו הפרטיים ורק לאחר פטירתו של המנוח, ובעקבות זאת, ננקטו הליכי גבייה כנגד המערער.
בית-המשפט המחוזי דחה את מלוא הטענות שהועלו על-ידי היורש וקבע, כי מדובר בחוב מס חלוט ודחוי, ולא בהליך שומה ולכן למוריש אין זכות ערעור בכל הנוגע לחוב המס.
בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי היורש היה ער לחובות אלה וישב ב”חיבוק ידיים” עד אשר תחלוף תקופת ההתיישנות בכדי לנסות ולהתעשר על חשבון קופת המדינה. משכך ולמרות התנהלותה הבלתי תקינה של רשות המיסים יש לדחות את ערעור היורש.
בית המשפט העליון אימץ את פסק דינו של המחוזי אך ראה לנכון לדון בסוגיית טעות בחישוב המס בהתבסס על סעיף 66א. לפקודה. לטענת היורש שיטת המשפט הישראלית בחישוב המס ביחס לשני בני הזוג נעשה כחישוב מאוחד וכי הפרשנות הנכונה לסעיף 66א(ב) מובילה למסקנה שבן הזוג שאינו רשום חייב “ביחד ולחוד” עם בן הזוג הרשום במלוא החוב, ולחלופין – חייבים שני בני הזוג בחוב בחלקים שווים.
גם טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט העליון בעיקר מהסיבה שלא ניתן לבקש ולטעון דברים שלא נתבקשו ו/או נטענו בעבר, שכן אם היו נטענים תוצאת המס הייתה יכולה להשתנות.
המסקנה המובהקת שעולה מניתוח פסק הדין היא כי יש לחשב כל מהלך טרם ביצועו וגם אם נגזר על נישום לשלם, עליו לחפש את הדרך האופטימלית לפיה הוא יקטין את חבות המס.
הערה- לדעתנו, המקרה האמור יכול היה להיפתר בצורה שונה וחסכונית אם רק הנישום היה מחשב את צעדיו טרם פועלו.
בשאלות והבהרות נוספות ניתן לפנות לתמיר פורר, עו”ד (רו”ח) ממשרדנו בטלפון: 03-6938380 או במייל tamir@gfblaw.co.il