ביום 24/08/14 ניתן פסק דין על ידי ועדת השכר בראשות כב’ השופטת רות שטרנברג אליעז פסק דין הקובע כי יום הרכישה של דייר מוגן הוא יום רכישת זכות הבעלות בנבדל מהיום בו רכש הדייר את זכות הדיירות המוגנת.
במקרה נשוא פסק הדין דובר בבעליה של חנות אשר מספקת שירותי תפירה אותה שכר אבי העוררים ביום 5.2.1954 . לאחר תקופת זמן הקנה המשכיר לאבי העוררים זכות המאפשרת לו לרכוש הגנה מכוח חוק הגנת הדייר.
משנפטר האב, בנו פנחס המשיך בעסקי האב וביום 12.3.88, רכשו היורשים תמורת 60,000 ₪ את זכות הבעלות בנכס שהיה ממילא תפוס על ידם.
בשלהי שנת 2005 העבירו האם ושני בניה ללא תמורה את זכויותיהם בחנות לפנחס.
ביום 08.11.2009 החליטו העוררים למכור את החנות לצד ג’ תמורת 999,000 ₪. העוררים דיווחו על עסקת המכר וטענו, כי יום הרכישה הינו המועד שבו שכר האב המנוח את החנות, קרי ביום 5.2.1954, ולא במועד רכישת זכות הבעלות, קרי בשנת 1988.
ועדת הערר בראשות כב’ השופטת רות שטרנברג אליעז דחתה את הערר בקובעה, בין היתר, כי זכות ל”דיירות מוגנת” אינה “זכות במקרקעין” שחל עליה חוק מיסוי מקרקעין, אלא הזכות לדיירות מוגנת מהווה אך ורק “הגנה” מכוח חוק הגנת הדייר. משכך, יום רכישת זכות הבעלות הינו ה- 12.3.88, ואין לראות בהגנה שזכה בה האב כזכות במקרקעין, קרי אין לקבוע יום ושווי רכישה בשנת 1954.
לטעמנו, ניתן היה לטעון ששווי המכירה מבטא תשלום עבור זכות “שבחית” שאכן נרכשה ב1988 וזכות “הונית”. הדיירות המוגנת שנרכשה ב1954 ולבקש להתמסות על חלק זה לפי פרק ה’ לפקודה.
בשאלות והבהרות נוספות ניתן לפנות למוקי גורפיין, עו”ד ממשרדנו בטלפון: 03-6938380