שומה לפי מיטב שפיטה המבוססת על תדריך כלכלי

פעמים רבות נערכים דיונים במשרדי השומה על דו”חות המס שהוגשו. לא אחת קובעים פקידי המס סכום הכנסה לשנה מסוימת שונה מזה שדווח על ידי הנישום וזאת בהתבסס על תדריך כלכלי של המחלקה הכלכלית ברשות המסים. בתי המשפט קבעו לא אחת כי השימוש בתדריך הכלכלי הענפי או בתדריך הקרוב לתחום העיסוק של הנישום, הינו אמצעי בלתי פסול לבניית השומה. יחד עם זאת יש משמעות רבה לעובדת פסילת או אי פסילת ספרי הנישום על ידי פקיד השומה כפי שיפורט להלן.

סעיף 155 לפקודת מס הכנסה קובע כי חובת הראיה על כך שהשומה מופרזת חלה על המערער, אולם אם המערער ניהל פנקסים קבילים אזי חייב פקיד השומה להצדיק את החלטתו.

מכאן, יש להבחין בין נטל השכנוע וחובת ההצדקה על פי סעיף 155 האמור לעיל, לבין שאלת סמכות פקיד השומה להוציא שומה לפי מיטב שפיטתו, הגם שספרי הנישום לא נפסלו.

אמנם מוקנה לפקיד השומה סמכות בפקודה אך בצידה קיימת גם החובה להצדיק את דרך בניית השומה והקביעות השונות שנכללו בה. חובה זו לא קיימת במקום בו נפסלו ספריו של הנישום. לא תמיד התדריך הכלכלי המשקף אומדן בלבד, מתאים לעסק מסוים ולבעיות הספציפיות של אותו עסק. לפיכף, על הנישום להוכיח את אותן נסיבות ספציפיות המתקיימות בעניינו על מנת שיורשה לחרוג מהתדריך הכלכלי ו/או להראות כי התחשיב שערך פקיד השומה לוקה בחסר או נגוע על פניו בחוסר סבירות. מכאן, יש לאתר את אותן נסיבות ו/או עובדות המייחדות את אותו נישום לגביו הוצאה השומה לפי מיטב השפיטה ועל בסיסן לתבוע את הסטייה מהתדריך הכלכלי. התדריך הכלכלי אינו בבחינת ראה וקדש אלא ניתן לסתור את קביעותיו בהבאת ראיות מתאימות.

לסיכום, הנטל הרובץ על נישום שספריו נפסלו רב יותר מנישום שספריו תקינים. לא די לראשון שיעלה טענות בלבד בדבר שרירות או הגזמה של פקיד השומה טענות המספקות בעניין מי שספריו תקינים. עליו להתבסס על ראיות אובייקטיביות של ממש, ולא די לכך בעדותו בלבד, שהרי משנפסלו ספריו אין הוא יכול עוד להבנות מכך שבית המשפט יאמין לכל הצהרותיו.